Written by אי בטחון תזונתי הוא מצב נפוץ מאוד בעולם ממנו סובלים כשני מיליארד אנשים, בעיקר ביבשות ומדינות פחות מפותחות, בהם משק בית סובל מחוסר גישה קבועה וסדירה למזון. אמנם המצב נראה לנו, תושבי מדינת ישראל, די בדיוני, כיוון שנשאלת השאלה מה אפשר לאכול ולא האם אפשר לאכול, אך במקומות מסוימים בעולם המזון הוא מותרות של ממש. הבעיה הזו של זמינות מזון קורת בגלל תשתיות מדיניות לא נכונות, התפתחות נמוכה של האוכלוסייה לאורך שנים ומצב כספי רעוע של האוכלוסייה. אי בטחון תזונתי יכול לקרות בכל מקום כאשר המצב מחמיר במדינות בהם אין ארגוני ירוקים וסביבתיים שמסייעים למצב שלה אוכלוסיות החלשות, כמו שניתן לראות בחלקים מסוימים באפריקה מקרנות תרומות שמקבלות מימון ממדינות מפותחות.
חלוקה לאזורי טיפול על פי מדינות ויבשות
כדי לטפל במצב הזה של אי בטחון תזונתי יש כמה גישות. הגישה הראשונה היא הפתרון שמנסים להניח בפני האומות המאוחדות מזה שנים רבות, שם נאמר שלרעב העולמי יש השלכות חמורות על מצב כדור הארץ ומבחינה מוסרית עלינו כבני אדם להתערב כדי למגר את הרעב. אמנם אפשרות זו נתמכת על ידי תורמים עשירים מכל העולם וטיפולי נקודתי בעיקר באפריקה אך נדמה שבמידה והטיפול ייעשה באופן מדיני או אזורי, הוא ייפתר בצורה טובה יותר. אך גם לפתרון זה יש בעיה, כיוון שבמדינה אותה מרכיבות האוכלוסיות החלשות, גם הממשלה חלשה ודלת אמצעים ובאופן אזורי יותר הדבר לא יצליח להתממש בגלל אינטרסים פוליטיים ושיקולים כלכלים אחרים.
מה ההשפעות של אי בטחון תזונתי?
מעבר לכך שמבחינה מוסרית המצב הזה בעייתי, אי בטחון תזונתי גורם לחולי רב ולבעיות שבעולם המערבי כמעט ולא קיימות. חוסר ההתפתחות של האוכלוסייה מורגש גם ברפואה וכך בעיקר ביבשת אפריקה ומקומות בהם התזונה לקויה יכולות להתפתח מחלות שיגרמו למוות המוני ובעיות גופניות קשות.
